התמזל מזלי לראיין במהלך השנים כמה וכמה נשים חזקות, דעתניות, גם בשנות השמונים והתשעים לחייהן; אחדות מהן נשים נוהגות, כלומר אחזו בהגה כל עוד

ילדים צעירים נהנים לחזור ולהאזין לאותם סיפורים שוב ושוב. לא במקרה הם מבקשים את הקריאה החוזרת, היא מאפשרת להם להתעמק

בינינו, עבודת שורשים היא לא המשימה הכי מתאימה לגיל 13-12.
ובכל זאת, משמעות חקר השורשים או לפחות מודעות מסוימת לקיומם…

כשהוריי מספרים על תקופת ילדותם, שהייתה שונה כל כך משלנו, בכל היבט, אותי זה תמיד מרתק.
הם מספרים לנכדיהם, הם מספרים

הערות על הספר “עקוב אחר שינויים” מאת סייד קשוע, כנרת, זמורה-ביתן, דביר – מוציאים לאור, 2017. מה פתאום שותל המספר רגשות משלו

באחד מהפרויקטים עליו אני עובדת, שמעתי כבדרך אגב על דודה לאה. כמה רמזים מסיפור חייה ומתולדות משפחתה פוזרו בהססנות, כמו פירורי לחם על

ברומניה העסיקה אטל כובסת וביתה תוחזק ברמת ניקיון גבוהה. כאן בארץ היא נאלצה לכבס, לבשל ולטפל בילדים, בלי פלגוצה שבאה בכל יום לעזור.

אספתם צרור זיכרונות שכתבתם לאורך שנים, כתבתם אנקדוטות למגירה, פוסט על “החיים של פעם” בפייסבוק או בבלוג פרטי? תנו

לאחרונה קראתי בזה אחר זה את “בביתו במדבר” (הרומן הרביעי של מאיר שלו, שיצא לאור בשנת 1998), ואת “אל תגידי לילה”

לבית המקצועי לא נולדים, זו לא הגרלה, זו בחירה. בית מקצועי יכול להיות מקום העבודה, או המקצוע, העיסוק, המומחיות או הקריירה. כל אחד

כצפוי, זו שנת בחירות. בחרנו לרשויות המקומיות ובחרנו לכנסת. שלא כצפוי, היום שוב נתכנס לקלפיות, בפעם השלישית. עוד הזדמנות

במסגרת החפירות לגילוי יסודות הבית, תחושת השייכות, הזהות, המקור… כבר הבנתם שאני מכוונת למה שנקרא באנגלית “Home”. בעברית, לעומת

מאחר שמתפקידי לעזור לאנשים לחזור הביתה, מעת לעת עולה בי התהייה, לאיזה מין בית אני עוזרת להם לחזור?
אם חלילה היה ביתם אכזרי

אחרי סדנת יומולדת עם יעל, אמה ואחותה, נשארתי עם השאלה שהצעתי להן לברר בתחילת הסדנה – מה זה בית? לאן אנחנו חוזרים כשמתגעגעים הביתה?

לקראת שבוע הספר מפרסמת הספרייה הלאומית את נתוני הוצאת הספרים בשנה שחלפה (2018).
בין היתר מתברר מהנתונים שסוגת הביוגרפיה נפוצה יחסית

לדעתי, רצוי שתעשי זאת בעצמך. מי שרוצה, יכול ואוהב לכתוב – מוטב שיעלה את סיפורו על הכתב בעצמו. זו הדרך האותנטית והאמינה ביותר

רואים את השרשרת התמימה הזאת?
32 חרוזי טורקיז ואין אחד זהה למשנהו. זו השרשרת של נילי. שמעו סיפור…
בשנת 1947 הגיעו כמה

אנשים מבקשים מהוריהם לכתוב את סיפור חייהם, מתנה יקרת ערך מזו מהורה לילד. לפעמים ההורים מגיבים מהתנגדות מהסוג “הפולני”: כן, אבל את מי זה

האם ביוגרפיה חייבת להיכתב על פי סדר כרונולוגי?
לא! לא חייבת! אבל זה לא מקרי שספר בראשית הוא הראשון מבין חומשי התורה.